הטענה העיקרית שיכולים רופאים המתגוננים מול תביעות רשלנות רפואית להעלות היא היעדר נטל ההוכחה. הרופאים או עורכי דינם צריכים להראות כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח שהייתה רשלנות. בנוסף, הטענה יכולה להיות רלוונטית במקרים בהם התובע לא הראה בבירור קשר סיבתי בין הטיפול לבין הנזקים. קשר סיבתי זה הוא מאבני היסוד של תביעות רשלנות רפואית ולכן נטל ההוכחה מוטל על התובע. ללא קשר סיבתי קשה להוכיח רשלנות רפואית ולדרוש סעדים בהליכים משפטיים.
במסגרת טענה זו צריך הנתבע להראות כיצד המעקב אחר מצבו הרפואי של המטופל עמד בדרישות ובסטנדרטים המקובלים. הוא רשאי לזמן עדות של מומחה מטעמו אשר יוכיח ויחדד את הנקודה עבור בית המשפט. עליו להראות כי הטיפול נדרש בנסיבות העניין של המטופל וכי הוא נעשה בצורה מקצועית.
"אשם תורם"
מלבד טענת ההגנה הבסיסית הקשורה אל נטל ההוכחה, בית המשפט בישראל מאפשר לרופאים בתביעות רשלנות רפואית להעלות גם את טענת "אשם תורם". במסגרת הטענה הזו הרופא שהוא הנתבע צריך להוכיח כי התובע הביא את הסיכון על עצמו. "אשם תורם" היא טענה אשר רואה באשמתו של התובע את הנזק שנגרם לו. הרופא יכול לבסס את טענתו ולהוכיח את יסודותיה וכך להקים לעצמו הגנה משמעותית בתביעות רשלנות רפואית.
ניתן לעשות זאת באמצעות מבחן אובייקטיבי, אשר בו בית המשפט בודק האם הניזוק פעל כמו אדם סביר, או באמצעות מבחן סובייקטיבי – בו יש למדוד את האשם המוסרי ולבחון את מידתה של הניזוק המסוים. יחד עם זאת, הגנת אשם תורם היא יחסית בלבד. ברוב המקרים היא מביאה לחלוקת נטל הפיצויים בין התובע לנתבע, אך באופן עקרוני יכול בית המשפט להכיר בנסיבות חריגות ולשלול את הפיצוי לחלוטין (לקריאה נוספת בנושא "אשם תורם" ברשלנות רפואית – https://www.rashlanut-psakdin.co.il/).
בחירת הטענה הנכונה
חשוב לבחון כל מקרה לגופו על מנת לבחור טענות הגנה. אדי סוברי מסביר כי כדאי להתייעץ עם עורך דין מוקדם ככל האפשר, לערב גורם ביטוחי ולבדוק את הכיסויים והשירותים המשפטיים השונים עוד לפני תחילתו של הליך רשלנות רפואית.
